שיקופים

מהולי-נאג' על גג קניון בתל-אביב

Posted in Uncategorized, ספקולציה, צילום by דן זלצר on אוגוסט 25, 2010

אוטופורטרט. פוטוגרמה מ- 1922

הכנס לכבוד מהולי-נאג' שחל אתמול במרכז עינב הציעה מסלול קצר ועמוס לתחנות הרבות של חייו המרתקים. לצד הקרנות אולם של שנים מסרטיו נפרסו במבוא שלל ספרים ומאמרים, צגים וחוברות, מכולם צץ לו השד ההונגרי: צלם, צייר, במאי, פסל, אדריכל, תפאורן הוגה ומורה, אם למנות את המרכזיים שבתעלוליו. שתי הרצאות, האחת מפי מלומד אמריקאי (לואיס קפלן) ושניה של אמן ישראלי-בינלאומי (יאן טיכי) הוסיפו לפריסת היריעה ועוררו מחשבה. והנה היא מקוצרת ומאופקת.

מהולי-נאג' יצא לעולם עם יצר ויירא של אומן ומדען וחוקר ונותר בו אמן. דנים בו כמהפכן וחדשן ושובר מוסכמות סדרתי, אך לא על אלה הוא זכה בתהילה, כי-אם על דבקות אמונתו בייעוד המיסטי הטמון בטכניקה החדשה (ד"ר קפלן השתמש במונח Techno-mysticism), להביא לישועה, לאוטופיה אישית וחברתית בחסות איחוד הפונקציה בחומר. והוא לא היה לבד שם בבאוהאוס. בימינו תולים בו את יומרת האמנות להזרה ולבידוד מראות החיים, לסיווגם ולהמשגתם, כסך הביטוי היצירתי, וכך נהפך אותו הונגרי לאב מפעלם היצירתי בעידן הקפיטליזם המאוחר. ולא-כן. מהולי-נאג' לא חשב על אמנות, על ייצוגיו, על הפרשנות או הניתוח של יצירותיו. השימוש בצורניות גראפית לא די לה שתינוק את מושאה מעולם החומר התעשייתי, עליה לחקור ולחזות באפשרות מימושה הטכני בחיי האדם. מעבר לסף הגלריה נפגש מהולי-נאג' בהוויה האנושית החדשה, באנושיות המתעצבת לה בסמביוזה עם מכשירי העתיד כשם שהעץ צומח על נחל. כל זאת, עם דגש מיוחד לאפשרות האחרת, בה המכשיר משרת צורך רגעי ומפורד ונבדל מרוח הכלל. וכן, לא די בשימוש במילים ובסמלים בכדי לטעון לשייכות ולהמשכיות רעיונית-אמנותית ליצירתו. דרכו המודרניסטית זרה ליצירה בת-ימינו, שעל-אף השימוש ב"דימויים" ו"חומרים" דומים, משועבדת כל-כולה למייצגי אבסורד נטולי דעת ובינה. בלא חקר יסודות הטכניקה, ההיסטורית והתעשייתית והמדעית, נידונות היצירות לעולם הרעיון-שבעלמא וניתוחו הטאטולוגי העקר. היוצר יושב במזגן ומזמין את מרכיבי התצוגה מבעלי מלאכה מזדמנים – רעיון שתפס מקום מרכזי אצל מהולי-נאג' ואיתגר את יצירתו – והללו מייצגים את עמדתו המבודדת של סנטימנט שרירותי השואף לחסות בצל אדונים נכבדים, המחקרים בנסחים ובפורמולות לדיון בכל סינטימנט כברוח עצמו. ומי שחונך למבע תבוני-רוחני של יצירה, להתבוננות וקשב – כיוצר וצופה כאחד – מהולי-נאג' מיישם באדיקות את חינוכו-תורתו על מושאי העולם החדש, התעשייתי והאלים, ומצטרף למאבק למימוש רוחו העתיקה בהווה. הוא מוצא בו סכנה ומפולת עד כמה שהעולם של ימיו עסק ביישומיו הגחמניים של שליטה ופחד, בעודו משתוקק לחקור ולמצוא את שימושו במערך יצור שהוא המשכו הדאגנאלי והמשלים למסה החברתית האדירה שנוצרה. לשם כך חייב היוצר להעלות חזון המצוי ונגלה רק מתוך פרטי המלאכה והחומר עצמם – בעוד שכל ביקורת וניתוח מסתברים רק אגב התבוננות בחזון אל נוכח הלך הרוח המצוי. והמצוי הפך בזמנו לאלים ואכזר והמוני ונטול חמלה, והללו אופפים את יצירתו ומבקשים תשובה, תיקון וגאולה בפנטסיה. מי שרואה בחומר (החדש) פנטזיה, כמו חוזרים על טקס שאמאני עתיק המוקדש לבחינה ולעילוי מרכיביו הכמוסים, ורק בעזרתם לשוב ולחזות ברוח האורגניזם המכאני (החדש) שאפשר, וזה הרבה, שיעמוד וימלא את ייעודו התבוני באדם.

מהולי-נאג' היה מדען במובן הקלאסי של המילא, אינטלקטואל כרוחו של דה-ווינצ'י וגתה ושפינוזה. הוא חיפש וחקר עד כמה ניתן לו לאדם ליצור הרמוניה בין צרכיו ומוצריו, בין הכלי לבין הכוונה האנושית. ציטוטיו היותר ופחות מפורסמים על אודות "ראיה חדשה", כלום, מצביעים לא על "נושא חדש" לאמנות, על שבירה מרוח היוצרים שקדמו, חלילה, אלא על טכניקה חדשה בה מצויה בהכרח גם עין חדשה, מכאנית, הדורשת מבעל המלאכה מאמץ נוסף, ראשוני, למצוא בו את המופלא ואת הגאולה. ואפשר לקרוא את מהולי-נאג' כטקסט אידיוסינקרטי המנבא את הפוסט-מודרניזם בו האמן משוקע כולו בשינון מונחים וניסוחים פורמאליים להסברה ולצידוק מוצרו ה"מקורי". גיבוב קטסטואלי-סמנטי-סנטימנטאלי-אגבי נושא בעול תיווך הדי רוחו הכמהה של האמן, ועל הצופה מוטל לחבר את הזנבות. מעצלות או דלות – ניתוחם של הקשרים צורניים ומושגיים מסכם את חוויית האדם עם היצירה, וזהו כל תחומה – שיפוט. האמן, כהפקר של דעת ורוח, נתלה בשיפוט לכאורה-מלומד ומסוגר כיצאת ידי חובת הקשב לביטוי האפשרי, הפנטסטי, שבין החומר והרוח, היצירה, כל יצירה. הוא סומך את ידיו על רגשנות מרדנית ואקסהיביסטיזם מתיילד ונמצא פטור מחובתו לירא ולאהבה שבמסר היצירה האנושית מראשיתה.

ואם אמרתי מיסטיקה ולא גיביתי את דברי בציטוטים מן המקור, עוד מנהג פרי החקרנות האקדמית, נסו לעמוד על היצירה-שהיא-ניתוח-היצירה של ג'וייס, פיניגנס וויק (והנה ראיון מרתק על אותה "מיסטיקה" של ג'וייס).

ואפשר שמהולי-נאג' רק מזכיר לי נשכחות.

מודעות פרסומת