שיקופים

צדקה והישרדות בקיבוץ גלויות

Posted in גחמה, צילום by דן זלצר on פברואר 14, 2012

על אפם של הלכות והוראות הפעלה ד'אורייתא, המפרטים את הכרח מתן הצדקה למען יתקן אדם את דרכו התועה, האדם המודרני מציית לחוקי הביולוגיה. המדע המדוייק יודע לפרט את מיני אפשריות הפעולה הנגזרות מתור(ו)ת המשחקים המורות מתי עלינו לרמות ומתי לשתף פעולה למען שימור והצלחה גנטית. וראה זה פלא, שסימולציות ממוחשבות מתורת המשחקים עובדות טוב יותר עם אמבות ועכברי מעבדה מאשר עם מהמרי הבורסה והצרכן הרציונאלי, ועוד פחות מכך עם שליטים פסיכוטיים. פלא. שכן המשחק האבולוציוני התקשה להסביר תופעה די רווחת בעולם החיות, תופעה שזכתה לכינוי 'אלטרואיזם', כלומר הקברה של יכולת (fitness) אישית (בצורת משאבים, נקבה או טרטוריה) למען האחר. דארווין ביסס את תורתו על התנהגות הפרטים בכל מין וקבע כי התנהגות היחיד "never produce in a being anything injurious to itself, for natural selection acts solely by and for the good of each." מאז ימיו של דארווין התיאוריה התפתחה לראות את הקבוצה (group selection) כמכלול בו פרטים מקריבים עצמם למען האחר במאבק ההישרדות של המין. וכך ה'אחר' בביולוגיה הוא אמנם מגוון אך מחושב לפי מידת הקרבה המשפחתית של המקריב (אח, אחיין, דודן וכדומה), מתוך היגיון פעולה ברור: ההקרבה מתבצעת למען תכלית שימור הקבוצה. כך נשמר עיקרון ההישרדות האנוכי של דארווין רק בשינוי אדרת בה הגנים שולטים במשחק בעוד הפרטים בקבוצה משמשים להם פיונים. בעיית האלטרואיזם – אגב מושג שהגה אוגוסט קומנט, אבי הפוזיטיביזם! – מתבהרת לכן כלא יותר מאנוכיות הגנים במאבק על משאבים. זה נשמע הגיוני למדי רק שישנם קבוצות שמקריבות עצמן למען קבוצות אחרות, שלא משתתפות איתן בעיסה הגנטית. שוב, פלא. ובעוד ביולוגים (Hamilton) דנו סלקציה לפי קירבה (kin selection) צצו תיאוריות מתמטיות שידעו לתאר (ולצפות מראש) אם קבוצה בוחרת בהתנהגות אנוכית או אלטרואיסטית (Price). תיאורמה מתמטית ידעה להראות כי התנהגות אנוכית של פרט טובה מפרט אלטרואיסטי – אך גם כי שיתוף פעולה אלטרואיסטי טוב מהתנהגות אנוכית של כמה אלפות. טוב משמש פה במובן 'טוב להישרדות המין'. ועוד פלא: מינים שונים משתפים פעולה, מקריבים האחד לשני (נלחמים באוייבים של אחר וכדומה) בעבור הישרדות הדדית. ומנגד, אחרים פוגעים בעצמם, בבני מינם ובמינם שכנים, בצורה שכל מודל מתמטי של תורת המשחקים יאלץ לחשבן כחסרת שחר בעבור עיקרון הישרדות (של היחיד והקבוצה גם יחד!). והחשבון ממשיך: האדם המודרני הציב במרכז את האגו, ולפי מיטב המסורת הנוצרית קבע את טיבו המרושע והאנוכי. מאוגוסטינוס עבור בהובס ולאקן עובר קו דק של אמונה חרדה ברוע האנושי. האחרון אף קבע כי הצו הישועי ל"אהוב את שכנך כעצמך" אינו אלה אירוניה: שהרי האדם שונא את עצמו. ואנו מתפלאים שהסדר החברתי משופע אומללות. לפי החשבון הביולוגי האחרון, פעולה אלטרואיסטית עוקבת שחררת הורמון (oxytocin) מעורר – כך שכל נדבה וצדקה הן לא יותר ולא פחות ממשתנה בפונקציה הביוכימית של יונקים.

להבדיל מהפיסיקה המודרנית שמאז ימיו של ניוטון עברה שיכלולים וקפיצות מחשבה שמזמן הותירו את הרציונליזם הרדקטיבי והנמכניסטי מאחור, הביולוגיה נותרה לא הרחק מדארווין – אמנם עם נושאי דגל קולניים כדוקינס אך נטולת מהפכנים כאינשטיין ושרדינגר והייזנברג ובוהם ועוד ועוד. פלא. והנה עוד אחד: כל בוקר מתאספת קבוצת חברים ישראלים בדרום העיר לחלק תה ולחמניה (עם שוקולד השחר!) לפליטים המחזרים אחר עבודה יומית בצידי הכביש. כאמור, אין תיאוריה מדעית שתסביר את התופעה – אך היא עודנה בגדר עובדה.

להלן הראיות.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמניה בדרום תל-אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמניה בדרום תל-אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.


חלוקת תה ולחמיה בדרום תל אביב, 2012.


חלוקת תה ולחמניה לפליטים בדרום תל אביב, 2012.

חלוקת תה ולחמניה, תל-אביב, 2012.

לתרומות להמשך פעילות הקבוצה ניתן לפנות למיכאל: 054-4319906